1. לאחר שמיעת הראיות הורשע הנאשם בביצוע עבירות קשות כלפי בני משפחתו. נסיבות ביצוע העבירות פורטו באריכות במסגרת הכרעת הדין ודי אם נציין במסגרת זו, כי הנאשם היה נשוי לגב' ו' א', עד שבשנת 2006 התגרשו. לשניים 5 בנים ו-3 בנות, וביניהם הקטין - ס' (יליד 6/8/95) והקטינות - מ' (ילידת 11/1/05), א' (ילידת 24/5/03) ו-ת' (ילידת 14/12/97). בין הנאשם לאשה היה סכסוך בנושא החזקת הילדים והסדרי הראיה, כאשר בתאריך 30/7/06 ניתן פס"ד על ידי ביה"ד השרעי שבבאר שבע (בתיק 720/2006) המורה, כי החזקת שמונת הילדים הקטינים תהיה בידי האשה. למרות פסק הדין של ביה"ד השרעי, נהג הנאשם, מידי פעם, לא לאפשר לילדיו, שהגיעו לביתו לביקור, לחזור לביתה של האשה. כך היה גם בתאריך 15/7/07, כאשר הנאשם סרב להחזיר שניים מילדיו הקטינים שהיו בביתו, לרשות האשה. בעקבות סירובו, פנתה האשה למשטרה ובתאריך הנ"ל, סמוך לשעה 16:00, הגיע אחיה של האשה - ח', יחד עם שוטר, פקיד סעד ועובד סוציאלי, לביתו של הנאשם שבפזורת כסייפה, כדי להחזיר את הילדים לבית האשה. במעמד זה איים הנאשם בפניהם, כי ישחט את ילדיו אם יקחו אותם ממנו ואף איים להרוג את ח' תוך שהרים אבן כדי לזרוק עליו, דבר שנמנע עקב שיכנועי השוטר, פקיד הסעד והעו"ס. בעקבות מעשיו אלה נעצר הנאשם והובא לתחנת העיירות, ושם, בסמוך לשעה 18:43, איים שוב על ח' ועל החוקר שגבה את אמרתו, בכך שאמר לחוקר ירון פרץ ש
"אם אני אראה את ח' הזה ליד הבית שלי עוד פעם אני אהרוג אותו".
לאחר הארועים המתוארים לעיל ולפני יום 21/2/08, גמלה בלבו של הנאשם ההחלטה לגרום למותן של שלוש בנותיו הקטינות. לשם כך, הוא הצטייד באבקה המשמשת לקטילת חרקים בשם "מתומיל", שהיא רעילה ועלולה לגרום להרעלה חמורה וללא טיפול רפואי אף למוות, וציפה באמצעותה שלוש סוכריות שוקולד.
עוד קבענו, כי במשך שלושת הימים שלפני 21/2/08 שהה ס', שהיה כבן 12.5, בבית הנאשם. ביום השלישי, ובטרם עלה ס' על ההסעה לביה"ס, נתן לו הנאשם את שלוש סוכריות השוקולד העטופות שהכין כאמור, ואמר לו למסור אותן לשלוש אחיותיו בלי שאף אחד ידע. כן, אמר הנאשם לבנו להורות לבנות לשתות, לאחר אכילת הסוכריות, מים. ס' הלך לבית הספר, וכשחזר הביתה בסמוך לשעה 13:00, נתן את הסוכריות לאמו וסיפר לה מה אמר לו הנאשם ולמי הסוכריות מיועדות. האם חשדה בסוכריות ועל כן טעמה אחת מהן וסמוך לאחר מכן - איבדה את הכרתה. התברר, כאמור, כי הסוכריות היו מורעלות ברעל מסוג "מתומיל", אשר יכול היה לגרום למותה של האשה, ולגרום למותן של הבנות לו היו אוכלות את "הסוכריות", ורק בעקבות טיפול סותר בביה"ח סורוקה - הבריאה האישה ושוחררה מביה"ח כמה ימים לאחר מכן.
נוכח מעשים אלה הורשע הנאשם בביצוע עבירות של ניסיון לרצח לפי סעיף 305 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977; שמוש ברעל מסוכן לפי סעיף 336 לחוק העונשין; ו-איומים לפי סעיף 192 לחוק זה.
2. לבקשת הסנגור המלומד, עו"ד ניל סיימון, נתבקש שירות המבחן להכין תסקיר על הנאשם. מתסקיר זה למדנו, מעבר למה שהיה ידוע לנו נוכח העובדות שנשמעו במהלך שמיעת התיק, כי הנאשם בן 38, נישא בגיל 23, גרוש מזה כ-5 שנים, אב ל-8 ילדים בני 14 עד 4, בעל השכלה של 9 שנות לימוד, היה מובטל בטרם מעצרו, כאשר, למעשה, מגיל 26 לא עבד באופן רציף ומסודר. הנאשם הכחיש בפני שירות המבחן את ביצוע העבירות והביע תחושות כעס על כי הורשע בעבירות בהן לא היה מעורב.
הנאשם גם התקשה לשתף את שירות המבחן בפרטים מורחבים אודות אורחותיו, ולכן שירות המבחן התקשה להכיר את קורותיו באופן נרחב די צורכו ולהבין את עולמו הפנימי ואת המניעים שעמדו בבסיס מעשיו.
יחד עם זאת, ציין שירות המבחן, כי התרשם שהנאשם
"בעל אפקט דל... אדם ברמה כללית בינונית, חסר השכלה ומקצוע המבטא את עצמו בצמצום ובאופן קונקרטי... גילה מופנמות ומיעט למסור פרטים אודות קורות חייו..."
בסיום התסקיר, לאור הכחשותיו של הנאשם את ביצוע העבירות ולאור חריגות חומרת העבירות, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה אודותיו
"או להתערב בהחלטת כבוד ביהמ"ש לעניין עונשו".
3. במסגרת טעוניה לעונש עמדה התובעת המלומדה, עו"ד אלמקייס, על החומרה הרבה שבמעשי הנאשם. היא הדגישה, כי בעבירה של ניסיון לרצח, בה הורשע הנאשם, החומרה נובעת מהכוונה, הדומה לכוונתו של הרוצח בפועל. במקרה שבפנינו, לדבריה,
"החומרה מוכפלת ואף משולשת, הן לאור כוונת הנאשם לרצוח 3 קורבנות שונים והן בשל היות אותן קורבנות בנותיו הקטינות, שהוא זה שאמור להגן על שלומן ונמצא שהוא חפץ במותן".
התובעת התקשתה להביא פסיקה דומה למקרה זה שבפנינו והפנתה לגזר-דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה במסגרת תפ"ח 5023/08
מדינת ישראל נ' מוחד בן סאלח שלעאטה [לא פורסם, גז"ד מיום 24/12/08], שם הורשע הנאשם, במסגרת הסדר טיעון, בכך שהכריח את שני בניו בני ה-10 ליטול תרופות לשיכוך כאבים במינון גבוה, שכן הם הטרידו את מנוחתו. אחד הבנים נרדם בעקבות כך, אך כשהנאשם הבחין שהבן השני עודו ער - ניגש למיטתו, כרך ידיו סביב צוארו והחל חונק אותו. כשהילד התנגד וצעק - היכהו הנאשם עד שהילד איבד הכרתו. הנאשם, שסבר שהילד מת, עזב את הבית, נעל את דלת הכניסה ונסע לתחנת המשטרה לדווח על מעשיו. נאשם זה, שהיכה על חטאו והביע חרטה על מעשיו, נדון בביהמ"ש המחוזי בחיפה, לאחר שהורשע בעבירה של ניסיון לרצח לגבי ילד אחד ובעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות לגבי האחר, ל-14 שנות מאסר ושנתיים על תנאי.
התובעת הדגישה בטיעוניה, כי המקרה שבפנינו חמור אף מהמקרה הנ"ל, הן כיוון שהנאשם שבפנינו לא לקח אחריות על מעשיו, פעל כנגד שלוש בנות תוך שניצל את בנו לשם כך ופגע באופן ממשי בגרושתו, אם הבנות. כן, הדגישה, כי לא מדובר במקרה שבפנינו בפרץ של עצבנות, אלא במעשים מתוכננים שבוצעו לאורך זמן ממושך, כאשר לאורך שלבים רבים היה יכול לסגת מכוונתו ולהחזיר את הגלגל אחורה.
לסיכום, ביקשה התובעת להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל ממושך ביותר.
4. לעומתה, עמד הסנגור המלומד על נסיבותיו המיוחדות של הנאשם, אדם נורמטיבי שלא הסתבך בפלילים עד לאירועים נשוא כתב האישום. מדובר באדם דל, בעל יכולות ורבליים מוגבלים, שלא יודע להסביר את עצמו.
הסנגור הדגיש את העובדה, שהמדינה לא ייחסה לנאשם עבירה נפרדת של ניסיון לרצח בגין כל אחת מהילדות, הקורבנות הפוטנציאליים, ועל כן לדעתו אין מקום להחמיר עמו בגין עניין זה, כבקשת המדינה. מעשי הנאשם לא היו אלימים, כאשר כלל לא ברור מה היה קורה לילדות לו אכלו את "הסוכריות" שהכין עבורן. אמנם, גם הסנגור מסכים, כי די בכוונתו של הנאשם לצורך הרשעתו בעבירת הניסיון לרצח, אך יש מקום, לעניין גזר-הדין, להתחשב בכך, ש"הסוכריות" לא היו קטלניות, ודי בהחלמתה של האם כדי להוכיח עניין זה. וכן, כל המעשים נבלעים למעשה אחד, כאשר העבירה הדומיננטית היא דווקא, להבנתו, ההרעלה, והענישה צריכה להיות בהתאם.
הסנגור התרעם על דברי התובעת באשר לנאשם, לפיהם מדובר במי שפעל בקור רוח, כאדם מחושב, כדי לנסות ולרצוח את ילדיו, וטען, שכאשר היה מדובר באשה שניסתה לרצוח את ילדיה (הפנה להילכת
בחמוצקי) אזי קבעו שאם שעושה מעשים שכאלה אינה כשרה לעמוד לדין ואילו
"כאשר כעבור לא מעט שנים מאשימים "גבר" במעשים דומים, המחשבה שהוא לא כשיר לעמוד לדין לא עומדת מיד בראש המחשבות של ביהמ"ש ושל התביעה אלא הטיעון הוא הפוך, שמדובר באדם קר, מתוכנן...".
הסנגור, אמנם, אישר
"שלא ביקשתי חוו"ד"בנוגע למצבו הנפשי של הנאשם,
"וזאת לאור התנגדות הנאשם", אך עדיין סבר,
"שברור שאדם כזה סובל מבעיות נפשיות כאלה ואחרות שלא מגיעות לאי כשרות משפטית".
הנאשם ביקש שלא להוסיף דברים מעבר למה שנאמר על ידי בא-כחו.
5. המעשים בגינם נותן הנאשם את הדין - מופלגים בחומרתם, ועיקרם - ניסיונו להרעיל את שלוש בנותיו הצעירות באמצעות סוכריות שוקולד, לתוכן הכניס רעל מסוכן ואותן מסר לבנו בן ה-12.5 על מנת שיתן לאחיותיו. במקום בבנותיו - פגע הנאשם בגרושתו, אשר חשדה בסוכריות וטרם תמסור אותן לבנות - טעמה מהן בעצמה ומיד איבדה הכרתה והובהלה לביה"ח. מצבה השתפר רק בעקבות טיפול מהיר ויעיל של ביה"ח.